מחלת הסכרת פוגעת בכלי הדם הקטנים בכל איברי הגוף ובהם גם ברשתית העין. את הנזק ניתן לראות בבדיקת העין בעוד שקשה לראותו באברי הגוף האחרים. הפגיעה ברשתית נקראת רטינופתיה סכרתית. רטינופתיה סכרתית מהווה סכנה לכושר הראייה. הפגיעה קיימת בסכרת מסוג 1 ומסוג 2 כאחד. שכיחות הרטינופתיה קשורה למשך הסוכרת. לאחר 20 שנה מאז לקו בסכרת, כל החולים (כמעט) עם סכרת מסוג 1, ובלמעלה מ-60% עם סכרת מסוג 2, תתפתח רטינופתיה בדרגה זו או אחרת.
בקרב חולים שלקו בסכרת מסוג 1, ניתן היה לשייך 86% ממקרי העיוורון לרטינופתיה סכרתית, בעוד שבקרב החולים שלקו בסכרת מסוג 2, שבה שכיחות גם מחלות עיניים אחרות, רק שליש ממקרי העיוורון היו תוצאה של רטינופתיה סכרתית. ככלל רטינופתיה סכרתית נחשבת לגורם השכיח ביותר למקרי עיוורון חדשים בקרב גילאי 47-24. רטינופתיה מסכנת ראייה איננה מופיעה כמעט אצל חולי סוכרת מסוג 1 ב-5-3 השנים הראשונות של המחלה, ואף לא לפני גיל ההתבגרות. משך שני העשורים שלאחר מכן, כמעט כל החולים בסכרת מסוג 1 לוקים ברטינופתיה.
נמצא כי כ-20% מהחולים שלקו בסכרת מסוג 2 לוקים ברטינופתיה בזמן האבחון הראשוני של הסכרת, ואצל רובם מופיעה רטינופתיה בדרגה כלשהי בעשורים שלאחריו.
מהי סיבה לטשטוש הראייה בחולי סוכרת?
העיניים מאוד רגישות להשפעות מחלת הסוכרת, וההשפעות האלה יכולות לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. אחת מהן היא טשטוש ראייה. התופעה הנפוצה הזאת נובעת משינויים בריכוז הנוזלים בעדשת העין בגלל עליית רמת הסוכר בדם. עם איזון הסוכר בדם תחזור העדשה למצבה הטבעי, וטשטוש הראייה יחלוף.
סיבות נוספות
הנזק לכלי הדם גורם לדליפת נוזלים מכלי הדם החוצה, לדימומים, לסתימה של כלי הדם העדינים ועקב כך לאיבוד הראייה. קיימות 2 צורות למחלה: הצורה הלא שיגשוגית והצורה הקשה יותר השיגשוגית. ב 2 הצורות יש פגיעה בדופן כלי הדם הקטנים ועקב כך קיימים דימומים ברשתית, התרחבויות בדופן כלי הדם הקטנים (הנקראות מיקרואנוריזמות) ודליפה מכלי הדם. בצורה הלא שיגשוגית לא קיים שגשוג כלי דם חדשים.
בצורה השיגשוגית הקשה יותר נוצרים כלי דם חדשים לא תקינים (שגשוג כלי דם). הסיבה להתפתחותם היא חסימת כלי דם ואזורים רשתית רבים חסרי חמצן. כלי הדם האלה מדממים בקלות והורסים בהדרגה את רקמת העין. סיבוכים מאוחרים של סכרת בעיניים נובעים רובם ככולם משגשוג כלי הדם החדשים בעין. יכול להיות דימום הממלא את חלל העין, ויכולה להופיע היפרדות של הרשתית. סיבוך נוסף הוא גלאוקומה משנית לרטינופתיה הסכרתית הקשה.
כאשר קיים דלף מכלי הדם באזור מרכז הרשתית (המקולה) מתפתחת בצקת במקולה היכולה לגרום לטשטוש ועיוות במרכז הראיה. בצקת מקולרית יכולה להתפתח בכל שלב של רטינופטיה סכרתית (קלה או מתקדמת).
כיצד מטפלים בסיבוכי הסוכרת בעיניים?
איזון טוב של רמות הסוכר בדם הוא המפתח למניעת סיבוכי הסכרת. מעקב סדיר אצל רופא העיניים יאפשר אבחון מוקדם של השינויים הראשוניים ברשתית בשלב שבו ניתן לטפל בהם ולמנוע את הסיבוכים המשניים.
אמצעי הטיפול בשינויים בכלי הדם ברשתית
טיפולי לייזר לסתימת נקודות הדלף והרס הרשתית חסרת החמצן.
הזרקת תרופות (אבסטין או לוסנטיס) לחלל העין להחשת הספיגה של הנוזלים המצטברים במרכז הראייה.
ניתוחים להוצאת הדימום מהעין, להצמדת הרשתית המופרדת ולטיפול בגלאוקומה קשה.
הטיפול בסיבוכי הסוכרת בעיניים יכול להביא לשיפור משמעותי בראייה ולמניעת אובדן נוסף של הראייה.